האם פלואוריד מוריד את ה-IQ?

פורסם על ידי: International IQ Test
עודכן לאחרונה: 9 בנובמבר 2026

מבוא

הנוהג של הוספת פלואוריד למי השתייה החל בארצות הברית בשנת 1945. כיום מפלירים מים בכמה מדינות, ובהן קנדה, צ'ילה, סינגפור, הונג קונג, מלזיה, אירלנד, ניו זילנד וברזיל, כדי לסייע במניעת עששת.

פלואוריד מתווסף גם למשחות שיניים, משום שהוא מסייע בהגנה על השיניים. אבל האם הוא טוב גם למוח שלנו? כמה מחקרים בחנו את השאלה הזאת. אלה הממצאים שלהם.

1. חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד קשורה ל-IQ נמוך יותר אצל ילדים

מחקר של טיילור ועמיתיה (2025), שפורסם ב-JAMA Pediatrics, מצא קשר מובהק סטטיסטית בין חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד לבין IQ נמוך יותר אצל ילדים.

ככל שילדים נחשפים ליותר פלואוריד, כך ה-IQ הממוצע שלהם נוטה להיות נמוך יותר, עם ירידה של כ-1.63 נקודות IQ לכל עלייה של 1 מ״ג/ליטר בריכוז הפלואוריד בשתן, לפי טיילור ועמיתיה (2025). מחקרם כולל ניתוח של 13 מחקרים עם מדידות ברמת הפרט.

קשר מובהק סטטיסטית נצפה גם בחלק מהניתוחים של ריכוזי פלואוריד בשתן הנמוכים מ-1.5 מ״ג/ליטר. עם זאת, הקשר לא היה מובהק סטטיסטית בניתוח הכולל של ריכוזים במי השתייה הנמוכים מ-1.5 מ״ג/ליטר.

המחקר אינו קובע מהי רמת החשיפה הנמוכה ביותר שבה עשויה להופיע השפעה על ה-IQ, או אם קיים ״טווח נטול סיכון״. עם זאת, הוא מראה שחשיפה גבוהה יותר נוטה להיות קשורה ל-IQ ממוצע נמוך יותר.

מטא-אנליזה מהרווארד הגיעה למסקנות דומות. במחקרים שבחנו בעיקר ריכוזי פלואוריד גבוהים, הילדים בקבוצות עם החשיפה הגבוהה יותר השיגו בממוצע ציונים השקולים לכ-7 נקודות IQ פחות מאשר הילדים בקבוצות עם החשיפה הנמוכה יותר.

מחקר עוקבה פרוספקטיבי בקנדה של גרין ועמיתיה (2019), שפורסם ב-JAMA Pediatrics, מצא גם הוא קשר בין חשיפה לפלואוריד במהלך ההיריון לבין IQ נמוך יותר אצל ילדים. ניתוח הפלואוריד בשתן האימהות כלל 512 זוגות של אם וילד.

בקהילות שנחקרו, ריכוזי הפלואוריד הממוצעים במי השתייה היו 0.59 מ״ג/ליטר באזורים עם הפלרת מים, לעומת 0.13 מ״ג/ליטר באזורים ללא הפלרה. בניתוח מתוקנן נוסף, כל עלייה של 1 מ״ג/ליטר בריכוז הפלואוריד במים נקשרה לירידה ממוצעת של 5.29 נקודות IQ אצל ילדים (רווח סמך של 95%: מ-−10.39 עד −0.19). ממצא זה נובע מניתוח סטטיסטי משני של תת-מדגם, ואינו מייצג הבדל IQ שנמדד ישירות בין שתי הקבוצות. קשר סטטיסטי זה אינו מוכיח סיבתיות.

מחקר של גרנדז'אן ועמיתיו (2023), ששילב שלוש עוקבות פרוספקטיביות מדנמרק, מקנדה וממקסיקו, עם יותר מ-1,500 זוגות של אם וילד בסך הכול, מצא גם הוא קשר מובהק סטטיסטית בין חשיפה לפלואוריד לפני הלידה לבין IQ נמוך יותר אצל ילדים.

החוקרים העריכו ירידה ממוצעת של 2.06 נקודות IQ לכל עלייה של 1 מ״ג/ליטר בריכוז הפלואוריד בשתן האם, עם ריכוז ייחוס שחושב באמצעות מודל של 0.45 מ״ג/ליטר וגבול סמך תחתון של 0.28 מ״ג/ליטר. הם הסיקו שייתכן שיש להגן על נשים בהיריון ועל ילדים מפני הרעילות העצבית של פלואוריד. עם זאת, בניתוח נפרד של העוקבה הדנית לא נמצא קשר מובהק, וריכוזים אלה אינם ערכי סף מבוססים שבהם הוכח כי פלואוריד גורם לרעילות.

2. כיצד חשיפה מופרזת לפלואוריד עשויה להשפיע על המוח

סקירה מדעית משנת 2024 מתארת ארבעה מנגנונים ביולוגיים אפשריים שבאמצעותם חשיפה מופרזת לפלואוריד עשויה להשפיע על הגוף, ובפרט על המוח:

• עקה חמצונית: חשיפה מופרזת לפלואוריד עלולה להגביר יצירת צורוני חמצן פעילים ולשבש את ההגנה נוגדת החמצון בתאי העצב.
• פגיעה בתפקוד המיטוכונדריה: המיטוכונדריה מייצרות ATP, מקור האנרגיה שתאי העצב זקוקים לו כדי לתפקד. בחלק מהמודלים הניסויים, פלואוריד משבש את תפקוד המיטוכונדריה.
• שיבוש בתפקוד הסינפסות: ניסויים הראו שינויים בהעברת אותות עצביים ובגמישות הסינפטית, שתיהן מעורבות בלמידה ובזיכרון.
• שיבוש בוויסות הסידן בתאים: סידן מווסת את העברת האותות העצביים. שיבושים בוויסות הסידן עלולים לפגוע בתפקוד התאים ואף לגרום נזק לתאי עצב.

מנגנונים אלה נחקרו בעיקר במודלים ניסויים, ואינם מוכיחים כשלעצמם את השפעות החשיפה למינונים נמוכים בבני אדם.

מסקנה

המחקרים מראים שחשיפה גבוהה יותר לפלואוריד אצל ילדים נוטה להיות קשורה ל-IQ נמוך יותר, במיוחד בריכוזים גבוהים. לא נקבע בבירור ערך סף שמתחתיו לחשיפה אין כל השפעה על ההתפתחות הקוגניטיבית.

ארגון הבריאות העולמי ממליץ כיום שריכוז הפלואוריד במי השתייה לא יעלה על 1.5 מ״ג/ליטר. עם זאת, המחקר הקנדי של גרין ועמיתיה (2019) מצא קשר בין חשיפה גבוהה יותר לפלואוריד לבין IQ נמוך יותר אצל ילדים גם בקהילות שבהן ריכוזי המים הממוצעים נעו בין 0.13 ל-0.59 מ״ג/ליטר, בהתאם להפלרת המים.

החשיפה לפלואוריד עדיין נפוצה, בין שבאמצעות מים מופלרים בחלק מהמדינות ובין שבאמצעות משחת שיניים המכילה פלואוריד, שחלק ממנה עשוי להיבלע.

לכן ראוי להביא בחשבון את כלל החשיפה לפלואוריד, במיוחד במהלך ההיריון ובילדות, ולזכור שמחקרים תצפיתיים לבדם אינם מוכיחים סיבתיות.

מחקרים פרוספקטיביים גדולים המשלבים מדידות חוזרות של חשיפה לפלואוריד, סריקות MRI של המוח, מבחנים קוגניטיביים ושיטות לבקרה טובה יותר על גורמים מערפלים יוכלו לסייע בהבהרת המנגנונים הביולוגיים ולספק בסיס מוצק יותר להערכת סיבתיות.